התעקשות וסירוב של שוטר להזדהות בפני אזרח שתיעד במצלמתו אירוע אכיפה מנהלתי בשכונת פלורנטין בניגוד לחובה המפורשת בדין. השוטר הפר את החובה הסטטוטורית המוטלת עליו להזדהות בפני אזרח המבקש זאת באופן מידי, תוך ניסיון פסול לחסות תחת חריגים מנהלתיים שאינם רלוונטיים לנסיבות המקרה.

התובע פעל כאזרח מעורב ועיתונאי עצמאי המתעד אירועים במרחב הציבורי. השוטר שהגיע לזירה התקדם לעבר התובע, תקף אותו בניסיון לחטוף את מכשיר הטלפון הנייד שבו תיעד, ודרש ממנו להתרחק חרף עמידתו במרחק סביר שאינו מפריע לאכיפה. לאחר מכן, סירב השוטר באופן שיטתי ועקשני למסור את פרטי זיהויו ושמו בניגוד מוחלט לחוק המשטרה, פקודות הקבע וחובת השקיפות השלטונית.

משטרת ישראל טענה כי התובע אינו קשור לאירוע האכיפה המקורי, אך בחר להתערב, נכנס לתוך המרחב האישי הצר של השוטר והחשוד, הקליט וצילם באופן צמוד שהפריע לביצוע בדיקה במסוף המשטרתי וסנוור את השוטר. עוד נטען כי תג הזיהוי הפיזי של השוטר נשמט ממדיו שלא במתכוון במהלך המשמרת, וכי פעל כדין תחת נסיבות החרגה של הפרעה למילוי התפקיד לפי סעיף 5(ה) לחוק המשטרה.

בית המשפט דחה לחלוטין את גרסת המשטרה וקבע כי חובת ההזדהות של שוטר היא עקרון יסוד חוקתי שנועד להבטיח את ריסון כוחו של השלטון ומניעת אנונימיות שלוחיו. נקבע כי גם אם תג הזיהוי הפיזי נשמט בשוגג, עובדה זו מעצימה ומחדדת את החובה לבצע הזדהות בעל-פה לבקשת האזרח. השופט פסק כי תיעוד וצילום אזרחי של כוחות אכיפה במרחב הציבורי אינם מהווים הפרעה למילוי תפקיד, וכי השוטר חרג מסמכותו והפר חובה חקוקה המקימה עילת פיצוי נזיקית חלוטה.