מחבר הספר (1912–1949), היסטוריוגרף, משפטן, לוחם הבריגדה היהודית והעורך הראשון של "דברי הכנסת". נולד בביאליסטוק, הוסמך כמגיסטר למשפטים ולפילוסופיה בוורשה. נמלט מפולין ב-1939. נפטר בטרם עת בגיל 37 וכתב ידו נגנז ל-60 שנה עד ששוחזר והוצא לאור.
גדול חכמי פולין במאה ה-16 (1526–1572) מקרקוב. מחבר הגהות "המפה" על השולחן ערוך, אשר שילבו את מנהגי אשכנז ופולין והפכו את הספר להתקבל על כלל התפוצות.
משיח השקר מהמאה ה-17 (1626–1676) שעורר גל התלהבות משיחית עצום בפולין ובכל התפוצות. המרת דתו לאסלאם ב-1666 הטילה את העולם היהודי לשבר רוחני וחברתי קשה.
מנהיג הכת המשיחית הקיצונית (הפרנקיסטים) במאה ה-18 (1726–1791). יזם מאבק בתלמוד, הוביל לשריפת ספרים בקאמיניץ, ולבסוף התנצר בלבוב עם כ-500 מחסידיו.
מלך פולין הדגול (1333–1370) מבית פיאסט. חידש והרחיב את זכויות היהודים ב-1334 לכלל הממלכה, והעניק הגנה ומשפט צדק ליהודים שנמלטו מפרעות "המוות השחור" במערב אירופה.
רבי אליהו בן שלמה-זלמן (1720–1797), ענק התורה והקבלה מווילנה. מנהיגם הרוחני של ה"מתנגדים", אשר יצא במאבק תקיף והטיל חרמות נגד התפשטות תנועת החסידות.
מייסד תנועת החסידות במאה ה-18 (1700–1760). הורה על עבודת השם מתוך שמחה, דבקות, כוונה ואהבת ישראל, והפיח רוח חדשה בהמוני העם במזרח אירופה.
פילוסוף ומשכיל יהודי בן המאה ה-18 (1753–1800) יליד ליטא. מחבר "אוטוביוגרפיה" מפורסמת המתארת בדיוק רב ובביקורתיות את חיי היהודים, החסידות והאצולה בפולין.
מגדולי הפוסקים והחכמים במאה ה-16 (1510–1573). מחבר "ים של שלמה". נודע בעצמאות מחשבתית ובביקורתו הנוקבת על שיטת הפלפול העקרה ("חילוקים") בישיבות.
מגדולי חכמי אשכנז במאה ה-18 (1697–1776), בנו של החכם צבי. קנאי ולוחם ללא חת בשבתאות, בפרנקיזם ובכל שמץ של כפירה סמויה.
מנהיג הקוזקים באוקראינה שהוביל את המרד נגד פולין ב-1648 (גזירות ת"ח ות"ט). כוחותיו טבחו בעשרות אלפי יהודים והחריבו מאות קהילות משגשגות.
מגדולי הפוסקים במאה ה-18 (1713–1793). נולד באופטוב, כיהן כדיין בברודי וכרבה של פראג. מפורסם בספרו "נודע ביהודה" ובגישתו ההלכתית השקולה.
סוחר יין ומשכיל מורכב בגליציה במאה ה-18. הותיר אחריו את "זיכרונות ר' דב מבוליחוב" המהווים מקור היסטורי ראשון במעלה לחיי הכלכלה, המסחר והקהילות.
מלך פולין המשכיל במאה ה-16. אישר את כתבי הזכויות, העניק אוטונומיה רחבה לקהילות לבחור רבנים ודיינים, והצהיר כי שוויון הזכויות מגיע ליהודים מכל הבחינות.
נסיך קאליש שהעניק ליהודים את "הפריבילגיון הכללי" ב-1264. כתב חסות זה הבטיח ליהודים חופש תנועה ומסחר, הגנה על מוסדות דת, אוטונומיה שיפוטית ותקנות נחרצות נגד עלילות דם.
מלך פולין בשנים 1576–1586. מצביא דגול ומנהיג תקיף, יצא בגלוי נגד עלילות הדם וקבע עונש מוות למעלילי שווא. הגן על זכויות המסחר בערים הראשיות.
אבי שיטת ה"חילוקים" והפלפול בפולין (1460–1530). עמד בראש ישיבות בפראג ובקרקוב והעמיד תלמידים רבים, מתוכם צמחו גדולי חכמי פולין.
תלמידו של ר' יעקב פולק ומייסד ישיבת לובלין המפורסמת במאה ה-16. כיהן כראש ישיבה ורב מרכזי, והיה רבו וחותנו של הרמ"א.
מקובל והיסטוריוגרף יהודי ששרד את גזירות ת"ח ות"ט (1648) וחיבר את "יון מצולה" – התיעוד ההיסטורי המרכזי לפרעות חמילניצקי ולסדרי החיים והחינוך בפולין.
גאון תלמודי, דרשן ורב קהילות אה"ו (1690–1764). נחשד ונרדף על ידי ר' יעקב עמדין באשמת שבתאות סמויה בעקבות קמיעות שכתב, במחלוקת שהסעירה את העולם היהודי.
תלמידו וממלא מקומו הראשי של הבעש"ט. ריכז סביבו את חבורת תלמידי החסידות הגדולים והפך את התנועה לתנועה המונית וארגונית ברחבי פולין ורוסיה.
מייסד חסידות חב"ד (1745–1812), תלמיד המגיד ממזריץ'. מחבר ספר ה"תניא" ו"שולחן ערוך הרב", אשר שילב את עומק הקבלה עם למדנות הלכתית סדורה.
קצין וקולונל יהודי (1764–1809) בצבא הפולני. הקים גדוד פרשים יהודי חמוש בעת מרד קושצ'ושקו ב-1794 ונפל בקרב. הפך לסמל של גבורה ושילוב לאומי.
הדוכס הגדול של ליטא בסוף המאה ה-14. העניק כתבי זכויות מפורטים ליהודי בריסק, גרודנה וטרוקי, ויישב קהילות קראים מקרים בנסיכותו תוך הענקת מעמד משפטי מוגדר.
סוחר ונוסע דיפלומטי ספרדי-יהודי בן המאה ה-10. ערך מסע בארצות הסלאבים ב-965 והשאיר את התיעוד הכתוב הראשון על פולין ומכרות היהודים בה.
מלך פולין במחצית הראשונה של המאה ה-16. נחשב למלך ליברלי שהגן על היהודים מפני גזרות קשות, אף שהעירונים והסיים הצליחו להטיל הגבלות מסחר מסוימות.
מלך פולין (1587–1632). בימיו גברה הקנאות הקתולית-ישועית והתרבו עלילות הדם וספרי השטנה, אך הוא המשיך לאשר את כתבי הקיום של הקהילות.
מלך פולין (1648–1668) בתקופת הגזרות הנוראות של חמילניצקי ומלחמות השוודים. התיר ליהודים שאולצו להמיר את דתם לשוב ליהדותם.
מלך פולין (1674–1696) וגיבור מלחמה. נטה חסד ליהודים, מינה את בצלאל היהודי לסוכנו ופעל לבלימת הסתות של מסדרים נזיריים.
מלך פולין האחרון (1764–1795). בימיו ביטל הסיים את "ועד ארבע הארצות" ב-1764 והחלו חלוקות פולין שהביאו לקץ הממלכה.
מגדולי חכמי פולין. מחבר הפירוש "ספר מאירת עיניים" (סמ"ע) על חושן משפט בשולחן ערוך, ומעצב התקנות המפורסמות של "היתר עיסקא" בוועד ארבע הארצות.
מחבר הפירוש היסודי "בית חדש" (ב"ח) על ארבעה טורים. כיהן כרב בבריסק ובקרקוב, ונחשב לאחד מעמודי התווך של הפסיקה ההלכתית בפולין.
תלמיד המהרש"ל והרמ"א, מנהיג ופוסק נודע. חיבר את סדרת ספרי ההלכה "לבוש מלכות", שבה שילב את נימוקי הדינים יחד עם יסודות קבליים.
מחבר הפירוש "טורי זהב" (ט"ז) על השולחן ערוך. כיהן כרב בפוזנה, אוסטראה ולבוב, והיה מגדולי המשיבים והפוסקים בדורו.
מגדולי הפוסקים במאה ה-17 (1621–1662). מחבר הפירוש "שפתי כהן" (ש"ך) על שולחן ערוך יורה דעה וחושן משפט, וקונטרס "מגילת עיפה" על גזירות ת"ח.
מגדולי חכמי אשכנז ופולין במאה ה-17. מפורסם בפירושו "תוספות יום טוב" על המשנה. כיהן כרב בנמירוב, לודמיר, פראג וקרקוב.
דרשן, מוסר ומוכיח מפורסם במאה ה-16. מחבר החיבורים "עוללות אפרים" ו"כלי יקר". יצא בתקיפות נגד רדיפת השררה, הפלפול העקר ועושק העניים.
מגדולי המקובלים והפוסקים. מחבר הספר המונומנטלי "שני לוחות הברית" (של"ה). כיהן כרב בפולין ובפראג, ועלה בסוף ימיו לארץ ישראל.
מקובל אלוקי וראש ישיבה בקרקוב (1585–1633). נודע בספרו "מגלה עמוקות" המבוסס על עומקי הקבלה, הגימטריאות וסודות התורה.
מקובל וקדוש מפורסם במאה ה-17. נהרג על קידוש השם יחד עם מאות מבני קהילתו בפולנאה במהלך פרעות חמילניצקי בשנת ת"ח.
מגדולי חכמי ישראל (1655–1718). כיהן כרב באלטונה, אמסטרדם ולבוב. נודע בספרי השו"ת שלו ובלוחמתו הנחרצת והבלתי מתפשרת בשבתאות.
מגדולי אדמו"רי החסידות בדור השלישי. מחבר הספר "נועם אלימלך", אשר עיצב וביסס את תפיסת ה"צדיק" כמתווך וצינור השפעה עבור חסידיו.
מגדולי מנהיגי החסידות במאה ה-18, מחבר "קדושת לוי". נודע באהבת ישראל האינסופית שלו ובכינויו "סנגורם של ישראל" המלמד זכות על כל אדם.
תלמידו המובהק הראשון של הבעש"ט ומעלה תורתו על הכתב. מחבר הספר החסידי הראשון "תולדות יעקב יוסף" (1780).
המקובל והנביא שבישר על משיחיותו של שבתי צבי ב-1665. ניסח את האידאולוגיה השבתאית והפיץ אגרות ותעמולה משיחית בכל תפוצות פולין ואירופה.
חכרן ומנהיג עתיר נכסים והשפעה בליטא בסוף המאה ה-16. חכר את מכסי המלכות ומבשלות המלח. עליו צמחה האגדה העממית כי נבחר למלך פולין ללילה אחד.
מנהיגי מורדי ההיידמאקים באוקראינה במאה ה-18. הובילו ב-1768 את טבח אומן הנורא שבו נרצחו אלפי יהודים ופולנים שהתבצרו בעיר.
כומר מצוזמיר (סנדומייז') בתחילת המאה ה-18. ניהל סדרת עלילות דם קשות ומשפטי ראווה נגד ראשי הקהילה, שהובילו לעינויים ולהוצאות להורג.
דמות אגדתית של יהודייה יפה, אהובתו של המלך קזימיר הגדול. לפי הפולקלור ילדה לו בנים ובנות וחייתה בארמון ליד קרקוב, והפכה בספרות לסמל תור הזהב של יהדות פולין.
השליט ההיסטורי הראשון של פולין מבית פיאסט (סוף המאה ה-10). קיבל עליו את הנצרות הלטינית ב-966. בתקופתו נרשמו עדויות ראשונות ליישוב יהודי ולפעילות מסחרית בפולין, כפי שתיעד הנוסע אברהם בן יעקב.
מלך פולין בסוף המאה ה-15. בעקבות שריפה בקרקוב והסתת העירונים, ציווה על עקירת היהודים מקרקוב והעתקת מגוריהם לפרוור קאז'ימייז' (1495).
מלך פולין וארכידוכס ליטא. הוציא גזירת גירוש פתאומית על יהודי ליטא ב-1495 והחרים את רכושם, אך ביטל אותה והשיבם ב-1503 תמורת מס חזרה.
מלך פולין (1632–1648). חידש את כתבי הזכויות והטיל על הנהלות הערים את האחריות הרשמית לביטחונם ושלומם של התושבים היהודים.
מלכי פולין מבית וטין במאה ה-18. בתקופתם סבלה פולין מאנרכיה מדינית, עלילות דם תכופות, פרעות היידמאקים והכבדת נטל המסים על הקהילות.
צאר רוסיה שהתערב במלחמות הפנימיות בפולין בתחילת המאה ה-18, גייס מסים כבדים והביא לתסיסה גדולה בגבולות פולין וליטא.
קיסרית רוסיה במחצית השנייה של המאה ה-18. הובילה את חלוקות פולין וסיפחה שטחים נרחבים שבהם הוקם מאוחר יותר "תחום המושב".
מנהיג חסידי בולט בליטא, אשר הוביל בשנת 1777 את עליית החסידים הגדולה לארץ ישראל והקים את הקהילה החסידית בטבריה.
מקובל איש פולין שנסע לטורקיה ב-1666 כדי להתווכח עם שבתי צבי. משהיווכח כי מדובר במשיח שקר, חשף את קלונו בפני הרשויות העות'מאניות.
דרשן ונביא שבתאי כריזמטי בסוף המאה ה-17, אשר נדד בקהילות פולין, גרמניה ואיטליה והטיף להמשך האמונה בשבתי צבי.
מקובל ונביא שבתאי שפעל בוילנה בסוף המאה ה-17. חיבר ספרים קבליים סודיים והאמין כי נשמת המשיח מתגלגלת ופועלת בעולם.
מנהיגי תנועת "החסידים הראשונים" השבתאית, אשר ארגנו בשנת 1700 מסע עלייה המוני של מאות יהודים מפולין לירושלים.
רבה של לבוב במאה ה-18. עמד בראש משלחת הרבנים והדיינים שהשתתפו בוויכוח הפומבי המפורסם בלבוב (1759) נגד טענות הפרנקיסטים.
אחים מנהיגים בליטא במאה ה-16. אברהם המיר דתו ונעשה שר הכספים של ליטא. מיכל נשאר ביהדותו, כיהן כחוכר מכסים ראשי וקיבל תואר אצולה יחיד במינו בלי להמיר דתו.
בנקאי ואיש כספים בולט בקרקוב בסוף המאה ה-15. הלווה סכומים גדולים למלכי פולין, ובימיו נערך הניסיון הראשון לרכז את גביית המסים של הקהילה.
רופאים יהודים משכילים במאה ה-16 ששירתו בחצר מלכי פולין. שלמה אשכנזי פעל בהמשך גם כדיפלומאט ומשגריר האימפריה העות'מאנית.
מדינאי, בנקאי ודוכס נקסוס בטורקיה בן המאה ה-16. ניהל קשרי מסחר מסועפים עם פולין והשיג פטור ממכס עבור סוכניו ויינותיו.
מהנדס ומומחה בנייה יהודי מקרקוב במאה ה-16. הצטיין בבניית גשרים צבאיים עבור צבאו של המלך סטפאן באטורי במסעותיו הצבאיים.
איש כספים ובנקאי יליד ליטא (1740–1785). היגר לאמריקה והיה מהמממנים המרכזיים של גדודי המהפכה האמריקאית וצבאו של ג'ורג' וושינגטון.
מצביא פולני במאה ה-17 שנלחם בשוודים. חייליו התנפלו על הקהילות היהודיות במערב פולין באשמת שווא של שיתוף פעולה עם הפולשים השוודים.
נזיר פרנציסקני ומסית אנטישמי קיצוני שהגיע לפולין במאה ה-15. לחץ על המלך קזימיר הרביעי לבטל את זכויות היהודים והצית פרעות.
מחברי ספרי שטנה ועלילות דם בפולין במאה ה-17 ("אספקלריה של מלכות פולין" ועוד), שהביאו להסתת ההמונים ולפוגרומים ביהודים.
ראשי הכנסייה הקתולית בפודוליה ולבוב במאה ה-18, אשר ארגנו את הוויכוחים הפומביים נגד התלמוד וגזרו על שריפתו.
איש כמורה בכיר ברומא שחיבר ב-1759 דוח מקיף ומדעי השולל מיסודן את עלילות הדם נגד היהודים. מאוחר יותר נבחר לאפיפיור.
אמו ואחותו של מחבר הספר מרדכי סמיד, המופיעות בתצלום המשפחתי מביאליסטוק (1927). שתיהן נרצחו בשואה בגטו ביאליסטוק.
מלכת פולין בסוף המאה ה-14. נישאה לנסיך ליטא יאגילו ובכך הביאה לאיחוד פולין וליטא ולהתרחבות התחום היישובי של היהודים.
משכלת ולמדנית יהודייה מטיקטין במאה ה-16. מחברת הספר "מינקת רבקה" – מראשוני הספרים ביידיש שנכתבו על ידי אישה עבור חינוך נשים.
סופרת ואשת עסקים יהודייה (1645–1724). זיכרונותיה המפורסמים מספקים תיאור חי על פליטי המלחמות מפולין והווי החיים היהודי באירופה.
